פוסט אורח: מאת שירלי קרביץ
"אויש זה כל כך מסריח, אני לא מבינה איך אתה מצליח להסתדר עם זה" אמרתי לחבר טוב שהדליק סיגריה ברגע שיצאנו מהאוטו והתחלנו ללכת לכיוון המסעדה שהזמנו אליה מקומות לאותו ערב. היה לו הרגל כזה, כמו שיש למעשנים רבים אני מניחה, להדליק סיגריה מיד ברגע שבו זה התאפשר – ברגע שיורדים מהאוטו, ברגע שיוצאים מהמסעדה, בשניה שיוצאים מהמשרד, בהמתנה לאוטובוס, ביציאה מהקולנוע.
בלי להזכיר בכלל הפסקות יזומות לסיגריה בכל מקום שיש בו מרפסת או גישה מהירה וקלה לרחוב. זה היה כמעט טקס, כמו מן חגיגה של יציאה לחופשי, למקום שבו מותר להדליק סיגריה סוף סוף. "ברור שאני מצליח להסתדר עם זה" אמר ונשף את העשן שמילא את פיו, "אני מת על זה".
המשפט האחרון שלו היה הרמה להנחתה שלא הצלחתי להתאפק מלהגיב לה. "אתה עוד לא מת, לשמחתי, אבל זה בדרך כלל המסלול לאנשים שמעשנים כל כך הרבה!" הוא צחקק וציטט את בוקובסקי במשפטו האלמותי – "תמצא את הדבר שאתה הכי אוהב, ותן לו להרוג אותך". נאנחתי בהפגנתיות והערתי שזה מאוד ילדותי בעיניי אבל נדבר על זה כבר על בטן מלאה.
להיגמל מניקוטין עם סיגריה אלקטרונית
בזמן שאכלנו התלבטתי ביני לבין עצמי אם להעלות את נושא השיחה שוב ואם להציע משהו שקינן בראשי כבר זמן מה ואחרי דילמה קצרצרה החלטתי להציק לו שוב. "אז תגיד, מה אתה חושב על סיגריה אלקטרונית?" הוא נעץ בי מבט שאומר 'אני יודע בדיוק לאן את חותרת ואין לי חשק לזה' ואז ענה בעייפות "זה מאוד פשוט, אני לא חושב על סיגריה אלקטרונית". החלטתי להקשות כי אם כבר אז כבר ושאלתי למה לא בעצם. "גם זה מאוד פשוט האמת, שמעתי שזה לא מתקרב לדבר האמיתי בכלל והדבר האמיתי זה מה שאני אוהב".
ראיתי שאין לו יותר מדי סבלנות לזה אבל החלטתי לשנות גישה ולהמשיך. "תקשיב רגע", אמרתי בקול רך ומפייס מהרגיל, "אני יודעת שאין לך סבלנות לשיחות מהסוג הזה וזו בטוח לא פעם ראשונה או עשירית שאתה מנהל אותן, אבל זה רק כי ממש אכפת לי ממך.
אני מבינה שאתה אוהב את זה, שזה כיף לך, שזה הפינוק הקטן שלך, איך שלא תרצה לקרוא לזה, אבל אולי רק בשבילי ובשביל אנשים שאוהבים אותך, לפחות תן רק הזדמנות אחת לסיגריה אלקטרונית? אם לא תאהב את זה אחרי שבוע רצוף של ניסיון אני נשבעת כאן במעמד זה לעיני כל שלא אעלה את הנושא הזה יותר לעולם!" זה הצליח. ראיתי איך הוא מתרכך מעט ובאמת שוקל את הצעתי. "אוקיי, בואי נראה. ספרי לי כל מה שאת יודעת על סיגריה אלקטרונית ולמה את חושבת שכדאי לי בכלל לנסות ואם תצליחי לשכנע אותי, יש לנו דיל".
עכשיו צריך לבחור נוזלי אידוי
כל כך שמחתי והתרגשתי שהתחלתי לירות בצרורות כל מה שאני יודעת על העניין. מניתי את כל היתרונות אחד אחרי השני – החסכון הכלכלי, נוזלי האידוי המיוחדים בשלל טעמים, ריחות ורמות משתנות של טבק לפי העדפה, היתרון הבריאותי כמובן שאין צורך להרחיב בו אפילו, הריח שלא קיים ואם קיים הוא נעים וידידותי לו ולסביבה ולבסוף נתתי את מכת המחץ שידעתי שדווקא לה הסיכוי הכי טוב לשכנע: "יש לסיגריה אלקטרונית את אותו גירוי קל בגרון וענן עשן ענק שיש בסיגריה, זה ממש כמו סוג של מקטרת, אפשר לומר!" פה עניינתי אותו.
היה נראה כאילו אוזניו הזדקרו ממש והוא אמר בסקרנות "מקטרת? הו, זה רעיון מעניין מאוד. אותו עשן, אותה תחושה, כמו מקטרת, רק בלי המחלות והסרחון…." מיותר לציין שהוא החליט לנסות ואחרי שבוע כפי שסוכם הוא אמר במבוכת מה שזה היה די בסדר ונראה לו שהוא ימשיך רק לעוד כמה ימים, ואני שמחה לומר שהכמה ימים האלה נמשכים עד היום.
עוד מהבלוג
- הידרופוניקה: מה באמת קורה בתחתית של לונדון?
- פרוביוטיקה בצהריים, יופי של הרגל
- שאלות ותשובות בנושא כלבים וקורונה: מסיכויי הדבקה ועד אוכל לכלבים
- קינואה – לא לציפורים בלבד
- מעשה בארוחה, מקטרת וסיגריה אלקטרונית
הכי חדשים
הידרופוניקה: מה באמת קורה בתחתית של לונדון?
לונדון או לונדון ההיית או חלמתי חלום? כולנו מכירים את לונדון, גם אם לא היינו בה פיזית. אנחנו מכירים אותה מספרים, מסרטים, מסרטונים ומאנשים שחיים שם. שמענו על אוקספורד סטריט, על העין של לונדון (הגלגל הענק), שרנו על גשר לונדון, על התמזה, על כיכר פיקדילי, ווסטמיניסטר, קתדרלת סיינט פול ועוד. השאלה היא האם אתם יודעים…
פרוביוטיקה בצהריים, יופי של הרגל
פוסט אורח: מאת שירלי קרביץ לאחותי ולי יש טקס קבוע מדי שישי בצהריים. אנחנו נפגשות במטבח שלי או שלה, שותות קפה עם עוגיות או כל דבר טעים אחר שיש בבית ומשתלב עם המשקה החם, מפטפטות על מעללינו בשבוע שחלף ואז קמות, מדליקות מוזיקה ומתחילות לבשל יחד לארוחת הערב. אם אנחנו במטבח שלה אני אורזת את…
שאלות ותשובות בנושא כלבים וקורונה: מסיכויי הדבקה ועד אוכל לכלבים
הקורונה משתוללת לה שם בחוץ ואנחנו סגורים בבית כל יום, לאורך כל שעות היממה. אנחנו בתקופה של חוסר ודאות, אין עבודה, אין תעסוקה, אי אפשר לראות חברים או קרובים שרחוקים מאיתנו, ספונים בביתנו, מבודדים ולא יודעים מתי ואיך נגיף הקורונה יעלם מחיינו. לברי המזל שביננו, יש כלב בבית שממשיך לשמש החבר הכי נאמן וטוב שלנו.…
טוען…
משהו השתבש. יש לרענן את העמוד ו/או לנסות שוב.
הבלוג של גיא שטרן 